רז מזרחי נ' ד"ר בעז לב, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת כבוד השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב מיום 21.03.13, אליו הואצלו סמכויות שר הבריאות בענייני משמעת, בה קבע, במסגרת סמכותו על פי סעיף 56 לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א–1981 (להלן: "הפקודה"), ובהתאם להמלצת וועדת המשמעת מיום 25.02.13 (להלן: "הוועדה"), כי מר אריה רז מזרחי (להלן: "המערער") פעל בדרך אשר אינה הולמת את המקצוע וגילה רשלנות גסה במילוי תפקידו (לפי סעיפים 56(1) ו-(3) לפקודה, בהתאמה), והוטל עליו בגין כך אמצעי משמעת מסוג התלייה, למשך שישה חודשים.

עובדות המקרה

המערער הינו רוקח מורשה. בתקופה הרלוונטית לקובלנה שהוגשה נגדו, שימש המערער כרוקח אחראי בבית המרקחת "ציון פארם" באופקים.

ביום 6.12.06 פנה מר ראובן פרץ (להלן: "המתלונן") אל המערער עם מרשם, בבקשה לרקוח לו תרופה מסוג "סברילן" כנגד פרכוסים עבור בנו בן ה-8 (להלן: "האירוע").

בסמוך לאחר מכן, הבחין המתלונן כי התופעות בשלן קיבל בנו את התרופה חזרו על עצמן, והבן חזר לפרכס. עובדה זו עוררה את חשדו של המתלונן באשר לכמוסות שקיבל מאת הרוקח, ומבדיקתן עלה כי הם בגדלים שונים וככל הנראה במינונים שונים. המתלונן פנה אל המערער על מנת להציג בפניו את שגילה, והאחרון הודה בפניו כי לא הוא זה שהכין את התרופה, אלא קופאית בית המרקחת, הגב' מרים קולבולסקי, אשר אינה רוקחת במקצועה.

בשמעו את דברי המערער, החליט האב להגיש תלונה נגדו במשרד הבריאות. למערער נערך שימוע בלשכת הבריאות בבאר שבע ביום 17.12.06, בו הודה כי אכן אפשר לגב' קולבולסקי לרקוח את התרופות למתלונן, וזאת בניגוד לסעיף 23 לפקודה ("לא ירקחו סמי מרפא או רעלים רפואיים בבית מרקחת אלא בידי רוקח מורשה או בידי עוזר לרוקח..") כן, לא נרשמה הפעולה בפנקס המרשמים של בית המרקחת כנדרש בסעיף 29(א) ו-(ב) לפקודה, והכמוסות נמסרו בשקית נייר ללא שנרשמו עליה הרישומים המתחייבים על פי חוק בניגוד לסעיף 30(א) לפקודה ולתקנה 25(ז)ו-(ח) לתקנות הרוקחים (תנאי פתיחה וניהול של בתי מרקחת וחדרי תרופות), התשמ"ב- 1982.

מבדיקת הכמוסות, שבוצעה במכון לביקורת ולתקנים של חומרי רפואה של אגף הרוקחות במשרד הבריאות, עלה כי משקלן נע בין 0.2520 מ"ג לבין 0.5169 מ"ג, כאשר לפי המרשם היה על בנו של המתלונן ליטול כמוסות שמשקלן 0.2000 מ"ג בלבד.

השתלשלות ההליכים

ביום 24.12.08 הגיש המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר בעז לב, קובלנה נגד המערער, לפי סעיף 56(א)(1) לפקודה, בגין "התנהגות שאינה הולמת את המקצוע", וסעיף 56(א)(3) לפקודה, בגין "רשלנות גסה במילוי תפקידו".

בעקבות הגשת הקובלנה מונתה ועדת משמעת לפי סעיף 56(ב)(2) לפקודה, והדיון בקובלנה החל ביום 09.03.10, כשלוש שנים לאחר קרות האירוע. בדיון במועד האמור, המערער הופיע ללא ייצוג. לטענת המערער, הוא לא היה בקו הבריאות באותה תקופה שבה ארע האירוע, שכן מצבו הנפשי הדרדר בעקבות קריסת תא המשפחתי עקב בגידת רעייתו דאז. עקב כך, פנה המערער לפסיכיאטר ולפסיכולוגית לקבלת סיוע נפשי, ונקבע לו טיפול תרופתי כבד, אשר לטענתו פגע קשות בשיקול דעתו ובהבחנתו של המתרחש סביבו.

לטענת המערער, מצבו הרפואי-נפשי המשיך להידרדר לאחר האירוע נשוא הקובלנה, ומצבו הביא לכך כי בסוף שנת 2008 ובמרבית שנת 2009 הפסיק מיוזמתו את עבודתו כרוקח. במקביל, המשיך בטיפול של גורמים שונים, ובכלל זה, אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי; ובמסגרת האשפוז, קבעו הרופאים כי המערער כלל אינו זקוק לטיפול תרופתי, וכי יש להשיבו לחיים סדירים, תפקודיים, במקביל לסיוע נפשי לא-תרופתי.

בהקשר זה מציין המערער, כי ככל הנראה, מצבו הבריאותי המעורער עת התקיים הדיון הראשון ניכר בו היטב, שכן חברי הוועדה המליצו לו לשכור את שירותיו של עו"ד, על מנת שיקבל ייצוג הולם בפני הוועדה בדיונים הבאים.

בנסיבות אלו, ולאחר שהסדיר המערער ייצוג משפטי, ביקש בא-כוחו כי לאור האירועים הקשים שחווה, ובהתחשב במצבו הרגיש, יעוכב הבירור המשמעתי והמערער יופנה לוועדה רפואית להערכת יכולתו לבצע את תפקידו כרוקח.

ביום 24.08.10 הודיע משרד התובע הראשי של היחידה לדין משמעתי לב"כ המערער כי הדיון הקבוע ליום 26.08.10 נדחה, ועל מועד חדש תגיע הודעה בהמשך.

לטענת המערער, למרות בקשתו להפניה לוועדה רפואית, לא ארע דבר; ורק בחלוף למעלה משנתיים, קיבל המערער ביום 05.11.12 הזמנה לדיון בקובלנה. בסמוך לאחר מכן, ביום 20.11.12, פנה ד"ר אפרים אמיר, הפסיכיאטר המחוזי למחוז צפון, לב"כ המערער, וביקש לזמן את המערער לוועדה רפואית. המערער התייצב לבדיקה, ולאחריה התבקש להמציא את תוצאות בדיקת המומחה מטעמו, וכן את חוות דעת מעסיקו. ביום 23.12.12 המציא המערער את המסמכים המבוקשים.

ביום 24.01.13, התקיים דיון בפני הוועדה המשמעתית בהרכבה החדש.

לאחר שדנה בעניינו של המערער קבעה הוועדה, בדין וחשבון מיום 25.02.13, כדלקמן:

"...העולה מן האמור לעיל כי לא ניתן ליישב בין התנהלות הנקבל, במקרה זה, לבין המצופה מרוקח בכלל ומרוקח אחראי בפרט, הנקבל פגע באמון הציבור בעוסקים ברוקחות ואף באמון שניתן בו על ידי משרד הבריאות, שעה שנמצא לנכון למנותו כרוקח אחראי בבית המרקחת. התנהלות זו מחייבת ענישה משמעתית משמעותית ומרתיעה. חומרת המעשים והסיכון הכרוך בכך בהם מחייבים לדעתנו, התליית רישיונו של הנקבל לעסוק ברוקחות לתקופה משמעותית וארוכה מזו שלה טען ב"כ הקובל (תקופה של שלושה חודשים, ב.ג.).

מאידך נתנו דעתנו לכך שמדובר במקרה ראשון שבו הוגשה תלונה נגד הנקבל, אף שהוא עוסק ברוקחות מזה כ-40 שנים, לכך שהנקבל עבר, בשנים האחרונות, קשיים רבים, לרבות התמודדות עם משבר אישי קשה, טיפול תרופתי שלווה בהפרעות התנהגותיות חמורות, הליך גמילה ממושך, כמו גם לכך שהנקבל לא עבד במקצוע במשך שנה וכי התליית רישיונו לעסוק ברוקחות תפגע פרנסתו ופרנסת ילדו שהוא נושא בתשלום מזונותיו.